בראשית שנת 1934 הועלה רעיון בהתאחדות האיכרים להקים בית ספר חקלאי ברמה גבוהה – כדי להכשיר חקלאים משכילים כדי שיוכלו להוביל את החקלאות העתידנית של מדינת ישראל שבדרך.

יש לזכור שמרבית החקלאים שהגיעו לארץ בעלייה הראשונה והשנייה לא היו חקלאים במקצועם אלא ראו בהתיישבות גורם בסיסי להקמת מדינת ישראל והיה צורך לבנות מנהיגות חקלאית חדשה ,

כמו כן  יש לזכור שבימים אלו פרט למקווה ישראל שחרט אז על דיגלו את החינוך לחקלאות מעשית (אפילו ללא בגרות) לא היו קיימים בתי ספר חקלאים – אלא בחיתוליהם. כדי להגשים רעיון של חקלאות משכילה הכוללת בחינות בגרות (מטריקולישן) הוחל : א. שמשך זמן הלימוד בבית הספר התיכון ימשך 5 שנים ולא 4 שנים כמו בכל התיכונים האחרים                                                 ב. שתוכנית הלימודים תוכתב ע”י הבית ספר הראלי בחיפה כמו כן מתוך שבוע של לימודים יוקדשו בכל הכיתות א-ה (ט-יג) שני ימי עבודה מלאים במשק החקלאי.

בספטמבר 1934 הוקמה חברת בת של חברת האיכרים שנקראה חברת בית ספר חקלאי – חברה זאת שכרה את המקום שכיום נמצא אולם האירועים פנורמה , ובו זמנית קנתה בעזרת הלוואות את השטח בו נמצא הקמפוס, וקיבלה בחכירה אדמות כ-200 דונם בכברה (מעגן מיכאל) וכ-300 דונם ליד מחנה  80 .כמו כן את השטח שמול בית הקברות בפרדס-חנה .

בשנת 1936 עבר בית ספר לקמפוס הקיים והמבנים שהיו בו אז הם : מגדל המים -מגדל ושני חדרים בקומה א’ , הקומה הראשונה של מבנה החקלאי ללא המבנה הזוויתי, פנימה דו – קומתית במקום שנמצאת היום פנימיית היאט כאשר בקומה הראשונה היו חדרי ארונות, מקלחות, חדר תנור, דירת מדריך, שירותים, ובקומה השניה ארבעה אולמות שינה של כ – 11 – 12 איש בחדר שכלל החדר הזה מיטות ואפריון יורד למנוע כניסת יתושים.

לבית ספר היו חמשה חדרי לימוד, מעבדה אחת, וספרייה על הגג. המשק החקלאי כלל שתים עשרה פרות הנחלבות ביד, לול, פרדס (במקום בו נמצאת המשתלה והאורווה) פלחה בכברה ובעבר הירדן (עבר הירדן זה המקום בו נמצא בית ספר לנהיגה נגרות ואולם התעמלות ב) מטעים,  ונשירים בשטח בשביל הברושים היורד מהמשק צפונה, גן ירק במגרש הכדורגל הגדול, משתלה במקום הספרייה הקיימת, קולקציה (מטעים רבים וגדולים להכיר את כל סוגי הפירות) בשטח המוסך ועד למתקן האורווה במשק היו שני מבנים אחד מבנה הרפתים (חודש רפת) ובנין מגורים אחד דו משפחתי (בנין שגרות בו היום משפחת גור ומשפחת ארז).

בראשית בבית ספר היו שתי פרדות וחמור אחד (מתחלף) והשם האחרון הזכור לי הוא מיקדי .

תורנויות במשק היו: 1) חודש רפת – חודש אמיתי. 2) שבוע לול. 3) רק בשעות הבוקר 6-7 תורני אורווה לרתום את החמור והפרדות ולנקות את הזבל. בית ספר היה מורכב כולו מתלמידי פנימייה ומספר החיצוניים היה זעום ובפנימייה בנים בלבד ובנות מחוץ לתחום – בבית ספר עצמו למדו חיצוניות, כך התנהל בית ספר בשנותיו הראשונות והמסורות של בית ספר הפכו להיות ייחודיות לקיומו.

בית ספר חולק לבית לבן ובית כחול אשר התחרו בהם בכל התחומים .בראש כל בית תלמיד הכיתה הבוגרת (כיתה ה’ ואחכ ו’) בכל חדר מגורים היה תלמיד כיתה ה’ ( שכבה יא) ראש החדר. בראש כל שולחן בוגר או מדריך , וכך נוצרה היררכיה של היניק ( תלמיד שכבה יא’ )ומכאן צמחה השבעה .

עקרה של ההשבעה היה להטביע את מעמד הגדולים , השיטה ברובה הייתה הומוריסטית אך בחלקה הייתה בה גם קצת אלימות , ממשימות ההשבעה בימים ההם גירוז לול תרנגולות על מנת שתטלנה בקלות , צחצוח שיני הפרות והפרדות ,  האליף ( תלמיד שכבה ז’ ) עמד לרשותו , לרשות ההיניך ( תלמיד שכבה יא) – וזאת ללא ערעור – לפנות למדריך – פשוט לא עלה על הדעת .

בלילות שישי הייתה תפילה וכן בשבת בבוקר , לפני כל ארוחה ברכו את ברכת המזון ובסופה ברכה נוספת – זה לא היה דתי זה היה מסורתי מהתקופה טרום הקמת המדינה נטעה בתלמידי בית ספר תחושה בטחוניסטית , היו שמירות בלילה , אימוני נשק והרבה הרבה דיבורים כמובן שכל מה שנגע לבריטים ולשפה האנגלית.

מלחמת השחרור נפתחה בליל הכרזת העצמאות עי האומות המאוחדות , צהלו תלמידי כיתות ג’ ד’ ( תלמידי שכבה ט’-י’) של הפנימיה כמו כל ילדי ישראל , אך הדבר הפריע משנת ההייניקים ( תלמידי שכבה יא’) שבכוח פיזי מבוקר סגרו את החגיגה ולמחרת הם התגייסו לפלמח כיתות יד’ יג’ ואילו כעבור כמה ימים ברחו תלמידי כיתות ד’ ( תלמיד שכבה י’) ללא אישור ההורים ללא ידיעת בית ספר וכמובן בגיל צעיר, ואכן 3 שבועות אחרי הגיוס התחילו לחזור הבוגרים לבית ספר לבחינות בגרות מקוצרות.

כל מדריכי המשק בפנימיה למעט אחד או שניים גויסו והמשק כולו הוחזק בהצלחה רבה ע”י תלמידי כיתות ג’ ( תלמיד שכבה ט’) כולל הרפת ,הצלחה במטעים והשמירה וכדומה ,הקמת המדינה וחוק גיוס חובה הביא את בית ספר לחשיבה שיש לעבור ל – 4 שנות תיכון  , תקופה זאת הייתה קצרה , ובית ספר על מנת לקיים את עצמו עם רזרבה של תלמידים פתח כיתות ז’ ה’ בסוף שנות ה , – 50 ויצר באופן מעשי את מה שמאוחר יותר נקרא חטיבת הביניים והיה לבית ספר שש שנתי . נקבעה תלבושת אחידה לבית ספר מכנס ירוק בקבוק וחולצה ירוקה עם סמל ביהס טבוע האומר”: ” טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו” . יש במילים החשיבות לחינוך ועבודה.

באותה תקופה סוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60 הקימו ראשי המועצות של האזור פ”ח – כרכור עדה בנימינה זיכרון יעקב איגוד ערים לחינוך והקימו 2 בית ספר האחד נקרא אזורי והשני ביה”ס דתי לבנות אלישבע, ביה”ס התיכון האזורי שכן בתחילתו בתוך ביה”ס (במקום שהייתה הנפח לפני שנדדה לפנימייה, כולל דירת מדריך) ואח”כ עבר למשכנו בחלק הצפוני של הקמפוס בבנין הקיצוני הנקרא גם היום האזורי. מספר התלמידים גדל ועמו גם ממפעלים מסורתיים כגון תחרויות חקלאיות כל חג שבועות, ערבי שישי בפנימייה, פורימון, יום הזיכרון ויום העצמאות ודגש גדול היה לחיי הספורט של ביהס .בשנות ה-50 וה-60 היה ביה”ס על המפה כפי שאמר טל ברודי בזכות הישגיו הגדולים.

השנים עברו ובארץ התחילו לדבר על רפורמה (חטיבת הביניים) שלמעשה כבר הייתה קיימת בחקלאי, בעצתו של שר החינוך אכן הוחלט להקים חטיבת ביניים משותפת לחקלאי ולאזורי ,חטיבה משותפת לחקלאי ולאזורי .

החטיבה התחילה לימודיה בקרוונים (היכן שכיום שינם בניני המעבדות) ילדי החטיבה סימלו את התפוז – מכנסיים ירוקות  , חולצה כתומה כתפוז, בחטיבה לא היה מיון וחיש מהר נוצרו 7- 8 כיתות מקבילות, ובוגרי החטיבה בחרו ללכת לחקלאי או לאזורי.

ובסופו של דבר נסגר האזורי וביה”ס חקלאי הפך להיות אזורי שש שנתי ולתופעה זו היו יתרונות של גודל – אך אט אט התחיל ביה”ס לאבד את ייחודו הקודם, ימי העבודה קוצצו התלבושת שינתה צורה ובעצם בסופו של דבר נעלמה, חסל סדר מסורת בחדר האוכל, הפנימייה שופרה ולא גרו יותר באולמות אלא בהילטון .מספר התלמידים החיצוניים גדל ובעצם הכפיל את עצמו ומספר תלמידי הפנימיה נשאר ולא גדל, נעלמו למעשה. הבית הכחול והלבן , התפילה , הריצה מסביב למשק , חודש רפת הפך לשבועיים אין תורנות לול – וכך האורווה התפתחה מאד.

לעומת זאת חלה התפתחות גדולה בתחום הבחירה העיונית והלימודית , נפתחו מגמות שאפשרו כמעט לכל אחד למצוא את מקומו , מגמת ספורט , תיאטרון , ביולוגית , חינוך לגיל הרך , ארץ ישראל , מיחשוב ובקרה , אלקטרוניקה , מוזיקה , אגרו מכניקה , תפירה , המגמה הריאלית פיזיקלית ולידה מגמה לספרות. בשנות השישים הראשונות החליט בית ספר להעביר כיתות לימוד שהגיעו לו ממשרד החינוך לשלושה מרכזי מדעים מהמשוכללים ביותר בארץ ,בנין  1(אדום) למדעי הטבע , ביולוגיה , כימיה , פיזיקה ,בנין  2(כחול) טכנולוגי אלקטרוניקה , מחשוב ובקרה , חינוך לגיל הרך , תפירה ,בנין  3(צהוב) לחשיפה טכנולוגית , מחשבים , תקשורת ,

לפנימיה הגיע תוכנית האמריקאים לשנת לימודים אחת וחלקם מאתנו בארץ עד היום , התוכנית התחילה בשנות ה-80 הראשונות והייתה לה הצלחה רבה . אוכלוסיית האזור גדלה מאד ובית ספר הגיעה לשיאו כ – 1800 תלמידים . קליטת העלייה נעשתה הן בפנימייה החל משנת 90 נקלטו ילדי ברית המועצות לשעבר הן במסגרת פרטית והן במסגרת נעלה , 16 בתי ספר קלטו את עולי הסביבה .

כתב : מתן גור מנהל בית ספר בשנים